איך גורמים לערכים שלכם לחלחל בקהילה

ניסוח הערכים שלכם דורש חשבון נפש ושיחות ארוכות. לגרום להם לחלחל בקהילה קשה בדרך אחרת: זה אומר לשנות איך אנשים מתנהגים, וזו בעיה ארגונית קלאסית.

זה מתחיל מלמעלה

אם צוות ההנהגה שלכם לא מסוגל לזכור את הערכים בעל פה, זה סימן רע. הערכים צריכים להיות בחזית כל ישיבה ולהנחות כל החלטה. אם האנשים שבראש לא מסוגלים לומר אותם, לאף אחד מתחתיהם אין סיכוי.

מתחילים מעצמכם

אתם צריכים להימאס על עצמכם מלשמוע את עצמכם מדברים על הערכים. זה לא אומר להרצות עליהם באופן מופשט. זה אומר להזכיר אותם בתחילת כל ישיבה, ואז להפנות אליהם שוב ושוב.

השתמשו באותו ניסוח לכל ערך בכל פעם, כי שפה מדבקת. נניח שאחד מהערכים שלכם הוא "כל דור שייך". ישיבה יכולה להיפתח כך: "לפני שמתחילים, תזכורת שכל דור שייך כאן. שימו לב לזה כשנסתכל על לוח הזמנים של שבת." מאוחר יותר, כשהדיון עובר למניין הנוער: "האם זה עוזר לכל דור להשתייך?" אם תאמרו "מכיל לכל הגילים" שבוע אחד ו"ידידותי למשפחות" בשבוע הבא, שום דבר לא נתפס. אותן מילים, שחוזרות, כן.

בסופו של דבר תשמעו אחרים משתמשים באותן מילים, ומפנים לערכים כשהם מציעים רעיונות משלהם. זה לוקח זמן. כשאתם רואים את זה, טפחו לעצמכם על השכם, כי זו אבן דרך. ואז תמשיכו לפעול בכיוון הזה.

מכניסים את הערכים לוויכוח

בפעם הבאה שיש ויכוח, הביאו את הערכים כראיה לטיעון שלכם. הזמינו אחרים לעשות אותו דבר.

ערכים הם לעיתים קרובות במתח זה עם זה, ולכן אתם עשויים למצוא שני צדדים לגיטימיים, מבוססי ערכים, בוויכוח. צד אחד טוען מתוך "כל דור שייך", והשני מתוך "לימוד רציני". זה בסדר, ובריא. הוויכוח טוב יותר כשכולם יכולים לומר איזה ערך הם מגנים עליו, כי אז אתם מתווכחים על סדרי עדיפויות ולא על אישיות.

הרמה שמתחת

מתחת לנושאי המשרה נמצאים האנשים שמתנדבים ומעורבים את החברים בלי תפקיד רשמי: מי שמפעיל אירוע חד-פעמי, או את תפילת הילדים. כל הכשרה שהם מקבלים צריכה להדהד את שפת הערכים גם כן. מי שמפעיל את תפילת הילדים צריך לשמוע "כל דור שייך" בהדרכה שלו, באותן מילים שבהן משתמשת ההנהלה, ולהבין איך העבודה שלו מבטאת את זה.

בהודעות: נוכח, לא כפוי

כדאי שתתחילו לראות את הערכים גם בפרסומים שלכם. שפת הערכים צריכה לעבור דרך הודעות ותקשורת, והמטרה היא שהיא תהיה נוכחת בלי להרגיש כפויה.

דבר אחד שיכול לעבוד היטב הוא לתת לכל ערך סמל וצבע משלו. הסמל יכול אז להיות נוכח בעדינות בפרסומות ובהודעות על כל מה שתומך באותו ערך.

הנה ההבדל בין כפוי לטבעי, באמצעות ערך של נתינה בחזרה לקהילה:

ההודעה הראשונה עוסקת בבית הכנסת, והשנייה במה שאתם יכולים לעשות. השתמשו באותו ביטוי, "נתינה בחזרה לקהילה", לביקור בבית האבות, והחברים יתחילו לראות שני אירועים כחלק מדבר אחד. זו הנקודה.

חוגגים, ומובילים בדוגמה

כשאנשים עושים משהו, או מקיימים אירוע, שתומך בערך, חגגו אותו גם אחר כך, לא רק פרסמו אותו מראש. אמרו מה קרה, מי גרם לזה לקרות, ואיזה ערך זה שירת.

התנהגות המנהיגים חשובה יותר מכל הודעה. אם מנהיגים לא מתנהגים לפי הערכים, המסר הבסיסי לא יהדהד, יהיה מה שיהיה כתוב על הכרזות. באופן אידיאלי, התנהגות בהתאם לערכים צריכה להיות תנאי מוקדם לתפקיד הנהגה.

כשעושים זאת היטב, זה מסתדר במידה רבה מעצמו. אנשים שהערכים שלהם תואמים לאלה של הקהילה מעורבים יותר, ולכן סבירים יותר להציע את עצמם להנהגה.

מסכים כאמצעי

מסכים עוזרים בכל זה. הם מאפשרים לעצב כל הודעה באופן מסוים, עם צבעים ואנימציה, לפי הערך שהיא תומכת בו. מגבית מזון מופיעה בצבע ה"נתינה בחזרה" עם הסמל שלו, ומניין הנוער בצבע "כל דור שייך". החברים מתחילים להרגיש את הערכים בלי שמישהו יצטרך לנסח אותם, וזו עוד דרך שלהם לחלחל בקהילה.

האם זה שווה את זה?

כל זה קל יותר להגיד מאשר לעשות, והוא דורש אנרגיה מתמדת והכשרה להנהגה. זה שווה את זה כי המטרה היא שהחברים יבינו מה הקהילה שלכם מייצגת. ברגע שהם מבינים, אפשר להתחיל להגביר את המעורבות הקהילתית בצורה משמעותית הרבה יותר. כלומר, לסגור את הפערים בין מה שחברים נותנים לבין מה שהם יכולים לתת, כפי שמתואר במה אנחנו באמת מתכוונים כשאנחנו אומרים מעורבות קהילתית?, כי חברים שרואים את עצמם בערכים הם אלה שאת הפוטנציאל שלהם אפשר לממש באופן ריאלי.

בקיצור

ערכים מחלחלים בקהילה כמו שביטוי מתפשט: אדם אחד ממשיך לומר אותו, באותן מילים, עד שאחרים מתחילים לומר אותו בחזרה. מתחילים בהנהגה, וממשיכים עד שמפסיקים לשים לב למילים כי כולם משתמשים בהן.